בכל סניף של רשת חנויות ספרים שמכבדת את עצמה יש מדף (אולי אפילו מחלקה) של ספרי קאוצ’ינג ועזרה עצמית. באופן לא מפתיע, הספרים האלה, שמתיימרים לספק עצות, שיטות וטיפים לחיים מאושרים ומשגשגים, מתחילים לרוב בניתוח של החסמים לאושר ועושר. כל מחבר והדיאגנוזה שלו – אולי הבעיה שלנו היא הערכה עצמית נמוכה, אולי טראומת ילדות לא פתורה, קושי בניהול זמנים, סדר עדיפויות מעוות וכולי כולי.

אפשר להמר שרק מעט מהספרים הללו מכריזים שהבעיה המרכזית בחיים של כל אחד ואחת מאתנו, המקור העיקרי לכל הצרות, הדאגות, הקשיים והמכשולים בחיינו הוא בורות, העדר ידע.

זו בדיוק הטענה המרכזית של המסורת היוגית (וגם הבודהיזם, וגם הרבה מהפילוסופיה היוונית, אבל זה נושא לפוסט נפרד) – אנחנו סובלים כי אנחנו נמצאים במצב של בורות, אווידיה (avidyā). אנחנו אולי חושבים שאנחנו יודעים מי אנחנו, מהם הערכים החשובים בחיינו או מה היחס הנכון לעולם הסובב אותנו, אבל אנחנו טועים. אנחנו צריכים לחזור ולהיות תלמידים. מדובר בטענה רדיקלית: השאלה המשמעותית ביותר בחיים של אדם היא לא מה הוא מרגיש, מה הוא השיג, כמה השפעה וכוח הוא רכש ואפילו לא האם העקבים שלו נוגעים ברצפה בכלב מביט מטה, אלא מה הוא יודע. המטרה בחיים, אם כן, היא להיפתר מאותה אווידיה להחליף אותה בידע, ווידיה (vidyā). ידיעה מסוימת, אופן חשיבה מסוים, הוא מה שכל אדם צריך לשאוף אליו.

אם זה לא מוזר מספיק, אפשר לזהות במסורת היוגית של עשרות השנים האחרונות טענה מפתיעה עוד יותר: עבור הידע הזה, ספסל הלימודים הוא המזרן והסטודיו הוא אולם ההרצאות. התרגול הגופני הוא המקום שבו האדם משיל מעצמו את הבורות, את האמונות השקריות על עצמו ועל הסביבה שלו, לטובת הכרה צלולה ובהירה של הדברים כמו שהם. במהלך ההתבוננות בגוף הנע נפתח צוהר שלימוד מילולי לא מסוגל לחצוב בתודעה של המתרגל ומתרחשים תהליכים הכרתיים שאולי אפילו אי אפשר לתאר במילים. 

מה שיכול להיראות מהצד כמו “עוד ספורט”, הוא למעשה הכלי היעיל ביותר להשיג ידע שמסורות רוחניות רבות כל כך מקדשות. בפוסטים הבאים נתמקד במושגים שונים שיעזרו לנו להבין איך בדיוק התרגול הפיזי – מתיחות, קפיצות, נשימות, כפיפות ופיתולים שבגוף – נתפס כמפתח לשינוי ההכרה, למעבר מאווידיה והמחלות שמתלוות אליה לווידיה והשגשוג שבא עמה.